Yoma
Daf 31a
משנה: כָּל מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר יַחֲזוֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר לְאַחַר דַּם הַפָּר. אִם עַד שֶׁלֹּא גָמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם יָבִיא דָם אַחֵר וְיַחֲזוֹר וְיַזֶּה בַּתְּחִלָּה מִבִּפְנִים. וְכֵן בַּהֵיכָל וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁכּוּלָּן כַּפָּרָה וְכַפָּרָה בִפְנֵי עַצְמָן. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל׃
Traduction
Pour tout le cérémonial de l’office du Kippour, tel qu’il vient d’être énoncé dans la Mishna, si l’ordre présent n’a pas été strictement suivi, c’est comme si l’on n’avait rien fait. Si l’on a procédé à l’aspersion du sang de bouc avec celui du taureau, on devra reprendre du sang de bouc, après avoir versé celui du taureau, et faire une nouvelle aspersion dans l’ordre. Si, avant d’avoir achevé les opérations du sang à l’intérieur, on l’a versé au fond, il faut reprendre d’autre sang et recommencer les opérations à l’intérieur. Il en sera de même si cela arrive pour les opérations du sang dans le parvis, ainsi que pour celles de l’autel d’or, car chacune de ces séries constitue une expiation à part (à condition d’être achevée). Selon R. Eliézer et R. Simon, il suffit de commencer à l’endroit où l’on s’est arrêté (sans recommencer l’aspersion déjà faite).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל מעשה יום הכפורי' האמור על הסדר. שבפרשה ונשנה במשנתינו והיינו עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים ובהיכל:
אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. דכתיב והיתה זאת לכם לחוקת עולם וחוקה עיכובא הוא וכתיב זאת דמשמע חוקה על זאת כתיבא ולא על אחרת וכתיב נמי אחת חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי עבודות שבבגדי לבן בחוץ:
וכן בהיכל. אם התחיל במקצת המתנות שבהיכל על הפרוכת ונשפך הדם יביא דם מפר אחר ויתחיל מתחלת המתנות שבהיכל וכן הוא במזבח הזהב לפי שכולן כפרה בפני עצמן הן:
ממקום שפסק הוא מתחיל. שאפילו לא נגמרה אותה כפרה א''צ לחזור וליתן מה שנתן ואין הלכה כר''א ור''ש:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנֵיִתָה אָֽמְרָה שֶׁאֵין הַשְּׁיֵרִיִים מְעַכְּבִין. דְּתַנִּינָן. אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב׃ רִבִּי בּוֹרְקַיי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָהָן. מַתְנֵיִתָה אָֽמְרָה שֶׁהַשְּׁיֵרִיִים מְעַכְּבִין. דְּתַנִּינָן. וְכִפֶּר֙ אֶת מִקְדַּ֣שׁ הַקּוֹדֶשׁ זֶה לִפְנַיי לִפְנִים. וְאֶת אוֹהֶל מוֹעֵ֛ד זֶה הַהֵיכַל. וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ֭ זֶה מִזְבֵּחַ [הַזָּהָב]. יְכַפֵּ֑ר אַף עַל הָעֲזָרוֹת. מָה אִית לָךְ כַּפָּרָה בָעֲזָרוֹת. לֹא הַשְּׁיֵרִיִים. [רִבִּי בּוּן בַּר חִיְּא בָעֵי. כְּמָאן דָּמַר. הַשְּׁיֵירִים] מְעַכְּבִין. מְקוֹמָן מְעַכֵּב. נוֹתְנָן בַּלַּיְלָה שׁוֹחֵט עֲלֵיהֶן בַּתְּחִילָּה. חַבֵרַייָאַ בָעֵי. מְחַשֵׁב לָהֶן. רִבִּי יוּדָן בָעֵי. אָֽבְדוּ. מָה הֵן צְרִיכָה לֵיהּ כְּשֶׁהִתְחִיל לִיתֵּן וְחָֽסְרוּ. אֲבָל אִם לֹא הִתְחִיל לִיתֵּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי מַשֶׁהוּא מְשַׁייֵר שֶׁהֵן 31a שְׁיֵירִים.
Traduction
En effet, dit R. Yossé, la Mishna prouve qu’après toutes les aspersions, le versement du reliquat ne peut plus nuire à la validité (en cas d’omission), puisqu’il est dit (208)Ib., (5, 1), fin.: s’il n’a pas été remis, cela n’empêche pas la valeur de l’offre. R. Borqi dit au contraire au nom de R. Yohanan: d’un autre enseignement, il résulte que l’omission du versement de ce reliquat de sang s’oppose à la validité; car il est dit que le verset (Lv 16, 33) il fera expiation pour le saint sanctuaire s’applique aux saints des saints; puis les mots et la tente d’assignation se rapportent au parvis; et l’autel c’est l’autel d’or; enfin la conjonction dans ''et il pardonnera'' est applicable aux abords du portique. Or, par cette classe, on ne saurait entendre que le reliquat de sang à verser au dehors. R. Aboun b. Hiya demanda: d’après celui qui dit que le reliquat de sang (en cas d’omission) s’oppose à la validité, est-ce aussi un obstacle de ne pas l’avoir versé à la place réglementaire (au fond ouest)? De plus, si l’on a remis ce reste la nuit, est-il non valable au point qu’il faille renouveler expressément le sacrifice à égorger pour en verser le sang, ou non? De même, les compagnons demandèrent si la pensée seule de le verser indûment (en retard, ou à une mauvaise place) est une cause anticipée de défectuosité? Enfin R. Juda demanda quelle est la règle si ce reliquat est perdu? Cette question n’est toutefois posée que si l’on a déjà commencé à en verser, et le reste fait défaut; mais si l’on n’a pas commencé, tous reconnaissent que le reliquat n’a pas d’importance, et l’on peut s’en passer (209)Les diverses questions posées ne sont pas résolues..
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסה מתניתין. דריש איזהו מקומן אמרה שאין השיריים אפי' הפנימים מעכבין דקתני בהו שירי הדם היה שופך על היסוד המערבי של מזבח החיצון ואם לא נתן לא עיכב:
מתניתא אמרה. ואיכא עוד ברייתא דס''ל השיריים הפנימים מעכבין דתנינן דדריש להאי קרא וכפר וגו' על הכפרות של המתנות שבאותו יום על לפני ולפנים וכו' ומה אית לך כפרה בעזרות דמישתעי בהאי קרא לאו השיריים הוא דקאמר דהן ניתנין על יסוד של מזבח החיצון שבעזרה ומדרמז עליהן בהאי קרא בהדי דאינך ש''מ דתעכבין הן כמו המתנות שלפני ולפנים ושבהיכל ושעל מזבח הזהב:
ר' בון בר אייה בעי. להאי מ''ד דס''ל השיריים מעכבין אם מקומן נמי מעכב הוא שאם לא נתנו על יסוד המערבי לא כיפר או דילמא דוקא עיקר מתנות השיריים הוא דמעכב ואין מקומן מעכב:
נותנן בלילה. וכן בעי אם מותר ליתנן בלילה על היסוד דאינו מעכב אלא נתינתן בלבד או דילמא כשאר מתנות הדם שעל המזבח הן שאין כפרתן אלא ביום וכן מספקא לן אם שוחט הקרבן עליהן בתחלה ושלא יתן מהדם על המזבח אלא על היסוד כדין שיריים או דילמא אין ניתן על היסוד אלא השיריים שנשתיירו אחר מתנות הדמים על המזבח כדינן:
חברייא בעי. אם מחשב עליהן כלומר אם מהני בהו מחשבת פסול או פיגול דהוי כשאר מתנות הדם או לא:
ר' יודן בעי אבדו. השיריים אם ג''כ מעכבין ולא יצא או דילמא מעכבין דס''ל להאי תנא היינו כשישנו בעין שצריך ליתן על היסוד אבל אם אבדו יוצא הוא במתנות הדם שעל הקרנות:
מה הן צריכה ליה. ומפרש דהיכא הוא דקא מבעיא ליה לר' יודן כשהתחיל ליתן מהשירי הדם על היסוד ובתוך כך חסרו שאבדו אם מעכב הוא עד שיתן כל השיריים או לא אבל אם לא התחיל ליתן מהן כלל ואבדו כ''ע מודיי שמה שהוא משייר שהן הן שיריים כלומר אם נשתייר מן הדם אחר המתנות שעל הקרנות הן השיריים שמעכבין ליתן על היסוד ואם לא נשתייר שאבדו מיד אחר מתנות הקרנות אין כאן שיריים כלל דנימא שיעכבו. ולא איפשטו כל הני בעי':
תַּנֵּי. מוֹעֲלִין הָיוּ בַדָּמִים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מְעִילָה בַדָּמִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כִּֽי הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר׃ אֵין לְךְ בוֹ אֶלָּא כַפָּרַת נֶפֶשׁ בִּלְבַד. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אֹֽכְלָי֖ו יִכָּרֵֽת׃ אֵין לְךְ בוֹ אֶלָּא כָרֵת נֶפֶשׁ בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הִקְדִּישׁ דָּם בֵּינֵיהוֹן. מָאן דְּאָמַר. אֵין לְךְ בוֹ אֶלָּא כַפָּרַת נֶפֶשׁ בִּלְבַד. וְזֶה הוֹאִיל וְאֵין בוֹ כַפָּרָה אֵין בוֹ מְעִילָה. מָאן דְּאָמַר. אֵין לְךְ בוֹ אֶלָּא כָרֵת נֶפֶשׁ בִּלְבַד. וְזֶה הוֹאִיל יֵשׁ בּוֹ כָרֵת יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה. אֲתַא רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִקְדִּישׁ דָּם וּבֶדֶק הַבַּיִת בֵּינֵיהוֹן. וַהֲוָה רִבִּי זְעוּרָה חֲדִי בָהּ. סְבַר עַל דְּרַבָּנִן אִיתְאֲמָרַת. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה בְיָדָךְ. וְעַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אִיתְאֲמָרַת.
Traduction
On a enseigné (210)Tossefta au Zevahim ch. 6.: l’usage profane de ce sang sacré constitue un prévarication interdite; tel est l’avis de R. Meir et de R. Simon. Selon les autres sages, ce n’est pas une prévarication. Ceux-ci se fondent, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, sur ce qu’il est écrit (Lv 22, 11): car c’est le sang qui expie pour l’âme; il s’agit donc seulement d’obtenir l’expiation de l’âme (sans qu’il y ait prévarication). R. Hiya au nom de R. Yohanan tire la même déduction de ce qu’il est dit (ib. 14): tous ceux qui en mangeront seront passibles du retranchement; la consommation seule entraîne une pénalité, non la jouissance. Entre ces deux interprétations, dit R. Zeira, il y a une différence au cas où ce sang ne peut plus être versé, s’il est figé: d’après le première explication, comme un tel sang ne peut plus susciter le pardon, il est susceptible de prévarication; d’après l’autre, puisque la pénalité grave du retranchement subsiste, il n’y a pas de prévarication. R. Aba vint dire pour R. Hiya au nom de R. Yohanan, qu’il y a entre ces deux explications une différence au cas où le sang est figé (211)Meila 4, 1., ou s’il a été consacré au culte (en ce dernier cas, il y a prévarication). R. Zeira se réjouit en entendant émettre cet avis, parce qu’il supposait que tout ce qui précède avait été dit pour réfuter l’opinion des autres sages (qui ne reconnaissent pas la prévarication). Non, lui fut-il répliqué, c’est contre leur adversaire R. Simon que cette énonciation a eu lieu.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דזבחים פ''ו:
מועלין היו בדמים. הנהנה מדם קדשים חייב משום מעילה:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן טעמון דרבנן דכתיב כי הדם היא בנפש יכפר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. דלכפרה נתתיו ולא למעילה. ור' חייה בשם ר' יוחנן קאמר דמהאי קרא הוא דממעטו דכתיב כל אוכליו יכרת אין לך בו אלא כרת באכילה ולא מעילה בנהנה:
הקריש דם ביניהון. אם קרש הדם ואינו ראוי לזריקה איכא בינייהו דמאן דאמר אין לך אלא כפרת נפש בלבד וזה הואיל ואין בו כפרה יש בו מעילה ומ''ד אין לך בו אלא כרת נפש בלבד וזה הואיל ויש בו כרת אין בו מעילה. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות:
אתא ר' בא. וקאמר משמיה דר' חייה בשם ר' יוחנן דהקריש הדם ודם קדשי בדק הבית איכא בינייהו דקדשי בדק הבית מועלין בהן כדתנן בריש פ''ד דמעילה ואם שחטן אין הדם ראוי לכפרה ולמאן דיליף מלכפר הני לא אימעוט דלא ניתנו לכפרה ולמאן דיליף מקרא דכרת הני נמי אימעוט:
והוה ר' זעירא חדי בה סבר על דרבנן איתאמרת. והיה ר''ז שמח כששמע זה משום דקסבר היה דאליבא דרבנן דסברי אין מעילה בדמים איתמר כל הא דר' יוחנן הנפקותא בין הני לישני ונמצא דלמידין אנו דלרבנן דהלכתא כוותייהו מודים הן דמיהת איכא מעילה בדמים כגון הקריש וכן דם קדשי בדק הבית למאן דמפרש טעמייהו דאימעוט מקרא דלכפר ולפיכך היה ר''ז שמח בהאי שמעתתא. ומשום דמיתכוונא כהאי דידיה דלעיל דקאמר הקריש הדם ביניהון:
א''ל. ר' בא:
ומה בידך ועל דר' שמעון איתאמרת. כלומר לא כמה שאתה סבור דשמעתתא דידי אזלא כדידך והנ''מ אליבא דרבנן ובין הני לישני קאמרי לא היא אלא שמעתתא דידי אליבא דר''ש היא והכי קאמרי דהא דר''ש קאמר מועלין בדמים היינו באלו שאין ראוין לכפרה כגון הקריש הדם וכן דם קדשי בדק הבית ובהני הוא דפליג ר''ש ומשום דשמעינהו לרבנן דקאמרי טעמייהו כמ''ד דמקרא דלכפר הוא דאימעוט והלכך קאמר להו דלסברא דידכו אשכחן מעילה בדמים באלו שאינן ראוין לכפרה והשתא איכא למימר דלרבנן גופייהו אפי' בהני סבירא להו דאין בהן מעילה ומשום דעיקר הדם לכפרה הוא דניתן אין מועלין בכל מיני דמים ודקאמרי הקריש הדם ובדק הבית ביניהון היינו בין ר''ש ורבנן הוא דקאמינא ולא כדקאמרת דעל הני לישני אליבא דטעמייהו דרבנן איתמר האי מילתא:
רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כָּךְ מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אִילּוּ מְכָרָן שֶׁמָּא אֵינוֹ חוֹפֵס דְּמֵיהֶן. מַה בֵינֵיהֶן וּמַה בֵין דְּמֵיהֶן. וּפְלִיג עַל הַהִיא דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. לְפִיכָךְ אִם מְכָרָן אֵינוֹ תוֹפֵשׂ אֶת דְּמֵיהֶן. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁאָֽמְרוּ. לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. לְפִיכָךְ אִם מְכָרָן תּוֹפֵשׁ אֶת דְּמֵיהֶן. דִּישּׁוּן הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. לְפִיכָךְ אִם מְכָרָן אֵינוֹ תוֹפֵשׂ אֶת דְּמֵיהֶן. הַדָּמִים לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן. לְפִיכָךְ אִם מְכָרָן תּוֹפֵשׂ אֶת דְּמֵיהֶן.
Traduction
Selon R. Aba, fils de R. Hiya b. Aba, voici la réplique des autres sages à R. Simon (qui admet la prévarication): même d’après toi qui attaches de la valeur à ce sang, s’il a été vendu un trésor sacré, le montant en est acquis au culte (et n’est plus sujet à la prévarication); il importe donc peu que ce soit l’objet lui-même, ou le montant (devant tous deux échapper à cette loi). Il est en opposition, à ce sujet, avec ce qu’a dit R. Eliézer: pour certains objets, il a été dit qu’il est interdit d’en tirer une jouissance, sans que l’on soit coupable à leur égard d’une prévarication; aussi, en cas de vente, le montant n’est pas acquis au trésor sacré; pour d’autres objets, qui sont dans les mêmes conditions d’interdit en principe, la vente entraînera l’acquit au trésor sacré. Ainsi (212)Ibid., 3, 4., des cendres provenant de l’autel intérieur ou du chandelier, on ne doit pas (en principe) tirer profit, sans qu’il y ait en ce cas une prévarication; aussi, en cas de vente, le montant n’est pas acquis au trésor sacré; pour le sang au contraire, qui est dans les mêmes conditions d’interdit relatif, la vente entraînera l’acquit au trésor (la règle de R. Aba n’est donc pas en vigueur ici).
Pnei Moshe non traduit
כך משיבין חכמים לר''ש. לדידך דקאמרת דמועלין בדם קדשי בדק הבית ומטעמא דר' בא דלעיל וכדפרישית והשתא אילו מכרן לדם קדשי בדק הבית שמא אינו תופס דמיהן דהא ודאי דמיהן נתפשין להקדש הן וא''כ לית בהו מעילה דלא שייכא מעילה אלא היכא דיצא מן ההקדש לחולין אבל הני מכיון דדמיהן נתפסין להקדש כל היכא דאיתנהו בי גזא דרחמנא איתנהו וא''כ מה ביניהן ומה בין דמיהן ואם דמיהן אין בהן מעילה הן עצמן הדם שלהן אין בו מעילה:
ופליג על ההיא דאמר ר' אלעזר. האי כללא דכייל ר' בא דכל שדמיו נתפסין להקדש לא שייכא ביה מעילה ולדידיה כל שאין בו מעילה דמיו נתפסין הן פליגא על הא דר' אלעזר דלדידיה לאו כללא הוא כדלקמיה:
יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין וכו'. כלומר מצינו שיש שאמרו בהן לא נהנין לכתחלה ולא מועלין בהן וכהאי דמייתי לקמיה דתנינן בפ''ג דמעילה דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין. לפיכך אם מכרן אינו תופס את דמיהן וכלומר הואיל ולא נהנין בו לכתחלה אינו תופס את דמיהן אע''ג דלית בהו מעילה ויש שאמרו בהן לא נהנין ולא מועלין וכגון הדמים ולפיכך אם מכרן תופס את דמיהן להקדש וכלומר הואיל ולית בהו מעילה אע''ג דאין נהנין מהן לכתחלה הרי דמצינו דלפעמים הולכין אחר דאין נהנין מהן ולפעמים אחר שאין בהן מעילה והאי לא ככללא דכייל ר' בא:
Yoma
Daf 31b
הלכה: 31b תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בָּעֲבוֹדוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בִּפְנִים בְּבִגְדֵי לָבָן. אֲבָל בָּעֲבוֹדוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בַּחוּץ בְּבִגְדֵי זָהָב. אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵירוֹ מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. וַלֲכָמִים אוֹמְרִים. אַף הַנַּעֲשׂוֹת בַּחוּץ בְּבִגְדֵי זָהָב. אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵירוֹ לֹא עָשָׂה כְלוּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת. רַבָּנִן אָֽמְרֵי. עֲבוֹדוֹת שֶׁהוּא נִכְנָס [פַּעַם] אַחַת בַּשָּׁנָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מְקוֹם שֶׁהוּא נִכְנָס בּוֹ [פַּעַם] אַחַת בַּשָּׁנָה.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit (213)Tossefta ˆ ce, ch. 3.: il est vrai que l’ordre est rigoureux pour les travaux accomplis au saint des saints par le pontife, en costume blanc; mais, pour les autres opérations faites au dehors, en costume habituel orné d’or, ce qui se trouverait fait en dehors de l’ordre régulier est valable. Selon les autres sages, même pour les opérations à accomplir à l’extérieur, en costume ordinaire orné d’or, l’ordre des cérémonies doit être strict, sous peine de nullité. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan que les deux avis sont fondés sur les explications différentes du même verset (Ex 30, 10): du sang des sacrifices expiatoires du Kippour, une fois l’an. Par cette dernière expression, disent les sages, il est indiqué que la loi sera stricte (ordre rigoureux) pour toutes les opérations accomplies seulement une fois l’an (le Kippour, même à l’extérieur); selon R. Juda, ladite expression est seulement applicable à l’endroit (au saint des saints), où le pontife entre une seule fois l’an.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ג א''ר יהודה וכו':
שניהן מקרא אחד דרשו. דכתיב והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה רבנן אמרו עבודות שהן פעם אחת בשנה ושהוא נכנס למקדש לעבוד עבודתם בין שהן בפנים בין שהן בחוץ נאמר חוקה עליהן לעכב סדרן:
רבי יהודה אומר מקום וכו'. והוא לפני ולפנים:
רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְשֵׁם רִבִּי פֶס. בְּמַתְּנוֹת הַבַּדִּים. אֲבָל בְּמַתְּנוֹת הַפָּרוֹכֶת שָׂעִיר מְעַכֵּב אֶת הַפָּר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזְר. וְנָתַן מִדַּם הַפָּר עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל בֵּין הַפָּרֹכוֹת וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַתְּחִילָּה כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִילּוּ נִשְׁפַּךְ מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר הַמּונַח בַּכּוֹס שֶׁמָּא אֵינוֹ מֵבִיא פָּר אַחֵר וְכָשֵׁר. מַה בֵין שָׁחַט עַד שֶׁלֹּא נָתַן מַה בֵין שָׁחַט מִשֶּׁנָּתַן. אִילּוּ אָמַר וְנָתַן יְאוּת.
Traduction
R. Oshia dit au nom de R. Aphas: l’ordre n’est pas absolu pour la remise du sang entre les barres (214)Cf. ci-dessus, (4, 1), fin.; mais, pour l’aspersion du rideau, il faut que le sang du bouc précède celui du taureau, sous peine de nullité. R. Eliézer dit: si l’on a versé du sang de taureau entre les barres ou sur les rideaux avant d’avoir égorgé le bouc (au lieu de l’égorger entre ces deux aspersions), ce qui a été fait en premier lieu (215)Avant la remise irrégulire du sang du bouc. est valable. R. Yossé dit (à l’appui de cet avis): si l’on avait fait l’aspersion du sang de taureau, que celui du bouc reste dans une coupe (en attendant l’ordre régulier d’égorger le bouc), et que les deux sangs ont été renversés, il faut nécessairement offrir un autre taureau afin d’en recueillir le sang, puis égorger le bouc et en utiliser l’aspersion, pour que l’ensemble soit valable. Il importe peu que ce dernier égorgement ait eu lieu avant la remise du sang de taureau, ou après cette aspersion suivie de l’écoulement du reliquat, pour qu’il soit valable; car si la Bible avait seulement prescrit de remettre le sang, le moment précis importerait peu (mais comme il y a tout l’ordre des aspersions et de l’égorgement du bouc, ce dernier devra avoir lieu seulement après l’aspersion du sang de taureau).
Pnei Moshe non traduit
בשם ר' פס. הוא ר' אפס:
במתנות הבדים. היינו כדאמרי' לעיל פ' טרף בקלפי סוף הלכה א' דאין שעיר מעכב את הפר ודוקא במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שבהיכל שעיר מעכב את הפר וכלומר שאם הקדים ליתן מדם הפר על הפרוכת קודם שיתן מדם השעיר על בין הבדים לא עשה כלום:
א''ר אלעזר ונתן וכו'. אם נתן מדם הפר על בין הבדים ועל הפרוכת קודם ששחט את השעיר לפי שזמן שחיטתו הוא אחר מתן דם הפר על בין הבדים קודם שיתן מדם הפר על הפרוכת והוא שחט אח''כ את השעיר הנעשה בתחלה קודם מתן דם הפר על הפרוכת אפילו כן כשר דר''א פליג וס''ל דאין השעיר מעכב הפר לגמרי קאמרינן:
א''ר יוסה אלו נשפך מדם הפר ומדם השעיר המונח בכוס. וכלומר שכבר נתן מדם הפר על בין הבדים ולא נתן על הפרוכת ולפי שעדיין לא היה נשחט השעיר ואח''כ שחט את השעיר ודמו ג''כ מונח בכוס ונשפך הדם של שניהן וכי לא אינו מביא פר אחר ושוחטו ונותן בתחלה מדמו על בין הבדים ואח''כ ישחוט את השעיר ונותן מדמו ג''כ שם כדינו:
וכשר. כלומר ואז כשר הוא וכי מה בין שחט השעיר עד שלא נתן מדם הפר ומה בין שחט השעיר משנתן מדם הפר ונשפך הדם אלא בשתיהן צריך להביא פר אחר ושוחטו ונוהג כדינו ואז הוא כשר ולא כדקאמרת שאם שחט השעיר אחר מתן דם הפר על הפרוכת שהוא כשר:
אילו אמר ונתן יאות. כלומר דהא בקרא כתיב הכי ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפורת וגו' ושחט את שעיר החטאת וגו' ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר וגו' והדר כתיב וכן יעשה לאהל מועד וגו' משמע דצריך הוא שיהא שחיטת השעיר אחר מתן דם הפר על בין הבדים וקודם מתן דם הפר על הפרוכת דהא ושחט את שעיר החטאת בינייהו הוא דכתיב ואלו לא הוה כתיב אלא ונתן מדם השעיר כאשר עשה לדם הפר ולא היה כתיב ושחט את השעיר יאות אתה אומר שאפי' שחט השעיר אחר מתן דם הפר על הפרוכת כשר והשתא דכתיב התם ושחט את השעיר משמע דהכי קפיד רחמנא שתהא שחיטת השעיר בין מתן דם הפר על בין הבדים ובין מתן דמו על הפרוכת:
רַבָּנִן אָֽמְרֵי. שָׁלֹשׁ לָכּוֹשֶׁר וְשָׁלֹשׁ לְפְסוּל. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ לָכּוֹשֶׁר וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ לְפְסוּל. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. כָּל שֶׁבַע וְשֶׁבַע כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. [רִבִּי אֶחְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָֽמְרֵי. כָּל אֶחָד וְאֶחָד כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.] רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. טַעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֵירִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת הַקּוֹדֶשׁ. אֲפִילוּ אֵין שָׁם אֶלָּא מַתָּנָה אַחַת אָֽמְרָת הַתּוֹרָה כִלָּה.
Traduction
Les rabbins (ou le premier interlocuteur de la Mishna) disent qu’il y a trois opérations distinctes d’aspersions pour la validité et un nombre égal qui rend l’offrande impropre (chacune d’elles étant indépendante); selon R. Eliézer et R. Simon, il y en a 43 pour la validité (216)Les commentaires comptent le détail de ce chiffre., autant pour la nullité (chacune d’elles compte à part). De même, les sages disent que chaque série de sept aspersions compte ensemble pour l’expiation; selon R. Eliézer et R. Simon, chacune des aspersions est comptée à part. R. Zeira dit au nom de R. Eléazar que R. Eliézer b. R. Simon se fonde sur ce qu’il est écrit (Lv 16, 20): lorsqu’il aura cessé de faire expiation (217)Au singulier. pour le sanctuaire; n’y eut-il qu’une seule remise, la loi considère l’opération comme achevée.
Pnei Moshe non traduit
רבנן אמרי שלש לכושר ושלש לפסול. השתא מפרש לפלוגתא דת''ק ור''א ור''ש דמתני' דרבנן דסברי דמדם אחר שמביא צריך להתחיל מתחלת המתנות של אותן שהפסיק בהן משום דסבירא להו שאלו מתנות של השלש מקומות שהן לפני ולפנים ובהיכל ובמזבח הזהב הן נחשבין כל אחת ואחת בפני עצמה בין לכושר אם עשאן כתקנן בהכשר ובין לפסול כגון שחישב מחשבת פיגול באחת מאלו השלש מתנות שנחשבת כל אחת ואחת כמתיר בפני עצמה ותליא בפלוגתא דתנאי בתוספתא דזבחים סוף פ''ד דקתני התם שאם פיגל בין בראשונה והיא בהמתנות שלפני ולפנים ובין בשניה בהמתנות שבהיכל ובין בשלישית במתנות שעל מזבח הזהב ר''מ אומר פיגול וחייבין עליהן כרת וחכ''א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר דאינהו סברי דכולן כמתיר אחד נחשבין ואין מפגלין בחצי מתיר כדאמרי' בריש פ''ד דזבחים ומיהו רבנן דמתני' דהכא דפליגי עם ר''א ור''ש סבירא להו כר''מ דהתם בזה דשלשה מתנות נחשבות הן כל אחת ואחת כמתיר בפני עצמה בין להכשר בין לפסול וכדאמרן. ר''א ור''ש אומר ארבעים ושלש לכושר וכו'. כלו' דאינהו סברי דלא אמרי' כל אחת מכל המתנות שבאלו שלש מקומות אותן יהו נחשבין בפני עצמן ולא כל אחת ואחת מהמתנות כולן אלא דכל אחת מהמתנות כולן והן מ''ג בכלל אחת למעלה ושבע למטה לפני ולפנים של דם הפר וכנגדו מדם השעיר הרי שש עשרה וכן בהיכל מדם הפר ומדם השעיר הרי ל''ב וד' שעל קרנות המזבח הזהב ושבע שעל טהרו של מזבח הרי י''א. ובין הכל ארבעים ושלש וכל אחת ואחת מאותן מ''ג נחשבות הן בפני עצמן בין להכשר שאם מביא דם אחר מתחיל ממקום שפסק ובין לפסול שאם פיגל באחת מהן תליא בפלוגתא דר''מ ורבנן דאמרן:
ורבנן אמרי וכו'. היינו הך דאמרן ולפרש לכושר דקאמר הוא דלרבנן כל שבע ושבע כפרה בפני עצמה וכלומר כל המתנות של אלו המקומות כפרה בפני עצמן נחשבין הן וכל שבע ושבע לאו דוקא דהא אחת למעלה וז' למטה היו מדם הפר וכן מדם השעיר אלא דנקט חשבון הכללי ולר''א ור''ש כל אחת ואחת מהמ''ג כולן כפרה בפני עצמה נחשבין:
וכלה מכפר את הקדש. ומדלא כתיב מכפרות הקדש דייק שאפי' אין שם אלא מתנה אחת לכפר מהדם אחר שצריך להביא אמרה התורה כלה אותה וא''צ להתחיל מתחילת המתנות של המקום שפסק בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source